ההתפתחות של עדשות המגע לאורך השנים
כבר לקראת סוף המאה התשע עשרה נעשו ניסיונות ליצור עדשות מגע שונות, אך בתקופה הזו, העדשות היו רעילות מאוד לעין שכן הן יוצרו מתערובת של כספית, קוקאין וג'לטין והכספית גרמה לנזקים בלתי הפיכים לעיני המטופלים. בשנת 1920 יוצרה עדשת מגע מתקדמת יחסית מזכוכית, אך לא ניתן היה להשאיר אותה על העין במשך זמן רב מפאת המחסור בחמצן.
רק בשנת 1962 באו לעולם עדשות המגע הרכות הראשונות וכעשור מאוחר יותר, פותחו עדשות מגע שניתן היה להרכיב למשך זמן רב. בשנת 1981 אושרו לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) עדשות מגע רכות להרכבה ממושכת, אך העדשות בעת ההיא גרמו לדלקות כרוניות, לתחושה של יובש ולתסמינים נוספים, על רקע היכולת שלהן לספוג את הפרשות העיניים ועל רקע בעיות שונות במעבר החמצן.
העדשות המודרניות לעומת זאת, בהן נעשה שימוש כיום, מאפשרות לעושים בהן שימוש להרכיב אותן לאורך זמן רב ללא חשש כשלמעשה ישנן גם עדשות מגע קבועות הדורשות החלפה אחת לשנה עד שנתיים.
אופן הפעולה של עדשות מגע
עדשות המגע פועלות בדומה למשקפי הראייה, על ידי שבירה של קרני האור החודרות לעין, לפני הכניסה לעין. העדשות למעשה משנות את המיקוד של קרני האור בהתאם ל"טעות" בתשבורת האור בקרנית. כמו כן, ישנן עדשות מגע להרכבה לילית שמטרתן לגרום לשינוי בצורה של הקרנית, כך שתשבור את האור באופן האופטימאלי, על מנת שקרני האור יתמקדו במרכז הראייה ברשתית ולא מעט לפניו או מעט אחריו.
האם לאחר ניתוח להסרת משקפיים לא יהיה עוד צורך לעשות שימוש בעדשות מגע?
על השאלה הזו לא ניתן לענות באופן כללי וזאת כיוון שהיכולת לתקן את הראייה משתנה ממטופל למטופל. באופן כללי מטרת הניתוח היא להקטין במידת האפשר את המספר בעדשות, אך לא תמיד ניתן לתקן את הראייה באופן מלא ולהפוך אותה למושלמת, כך שבמקרים מסוימים, בדגש על מקרים בהם מדובר באדם הסובל מליקוי חמור בראייה (מספר גדול במיוחד בעדשות), ייתכן מאוד כי יוכל להרכיב עדשות בעלות מספר נמוך יותר לאחר הניתוח, אך לא להיפטר מהן לחלוטין.
הרכבת עדשות מגע טיפוליות לאחר ניתוח להסרת משקפיים
בחלק מהניתוחים להסרת משקפיים בלייזר, ישנו צורך להרכיב עדשות מגע טיפוליות לאחר הניתוח. כך לדוגמה בניתוח להסרת משקפיים המבוצע בטכניקה הנקראת PRK, על מנת לקבל גישה לשכבת הסטרומה בקרנית, מוסרת שכבת תאי האפיתל מהחלק הקדמי של הקרנית.
לאחר הניתוח, על מנת לאפשר לרקמת האפיתל להתחדש באופן עצמוני ללא הפרעה, המנותח צריך להרכיב עדשת מגע טיפולית במשך מספר ימים במטרה למנוע חיכוך בין העפעפיים לרקמת האפיתל המתחדשת.
כמו כן ישנו סיבוך נדיר מאוד הנקרא אקטזיה, המתרחש במקרים חריגים בלבד לאחר ניתוחים להסרת משקפיים בלייזר המבוצעים בטכניקה הנקראת LASIK. סיבוך זה יכול להתפתח מספר חודשים עד מספר שנים לאחר הניתוח ובא לידי ביטוי בקימור מוגזם של הקרנית, הגורם לפגיעה בראייה התקינה. במצב זה ניתן במקרים רבים לתקן את הראייה בעזרת עדשות מגע ייעודיות אך במקרים החמורים ביותר, לא יהיה מנוס מלבצע השתלת קרנית.
ראו גם: