הדיאלוג הבא משקף נאמנה את הסיוט העובר על האנשים הסובלים מחרדת טיסה:

"אל תעשי לי בושות! טיפולי שיניים לא מפחידים אותך, ואת פוחדת לעלות למטוס?" לא מעניין אותי! קח אותי הביתה או שאני חוזרת לבד! אני לא טסה בדבר הזה!"

דיאלוגים בסגנון זה נשמעים מדי יום בנמל התעופה. תתפלאו, אך במקרים רבים אכן טסות המזוודות לבדן. אם לבסוף נאותה הגברת לעלות למטוס, יזכו הדיילים לטפל בעוד חברה במועדון המונה 25% מאוכלוסיית המערב, מועדון הסובלים מחרדת טיסה (אוויאופוביה).

במשך הטיסה היא תחוש מחנק, לחץ בחזה, יובש בפה והרגשת קלאוסטרופוביה, ציפורניה יינעצו בברכו של בן זוגה, זיעה קרה תמיס את המייק אפ שלה... הוא יישבע שזו הפעם האחרונה שהם טסים ביחד.

בואי לאילת

מאותגרי הטיסה באים מכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל גיל, מין והשכלה. אלה המביטים בהם בחמלה אינם מסוגלים לתפוס, עד כמה עמוק הוא פחד הטיסה. רק המחשבה על ישיבה במטוס מכניסה את מאותגרי המטוסים לפאניקה, הגורמת להם לוותר על "הכול כלול" בקפריסין לטובת נופש באילת או להסתכן בניתוק יחסים עם בת הדודה בברוקלין, שלא באו לחתונתה.

לפעמים גורם הפחד מהטיסה לנזקים כלכליים. סיפורים רבים מהלכים על זמרים שויתרו על הופעות בחו"ל, בגלל שרק המחשבה על טיסה חנקה את גרונם. אנשי מקצוע שונים נמנעים מלצאת ללימודים בחו"ל מתוך אותו חשש ומחמיצים הזדמנויות רבות להתמקצע ולקשור קשרים עסקיים. בעצם, אפשר להבין אותם. אנשים רגילים לקרקע מוצקה תחת רגליהם. כל תזוזה, היוצרת אי יציבות מעוררת בהם את הפחד. מתווספים לכך זיכרונות סרטי הקטסטרופה אודות אסונות אוויר שראו, הידיעות המופיעות בעיתונות אודות התרסקויות רבות משתתפים של מטוסים, זיכרונות ה-11 בספטמבר, חטיפות על ידי טרוריסטים, הרגשת חוסר השליטה בכלי הענקי והדחוס הזה... מה הפלא שהקלישאה, שמבחינה סטטיסטית חציית כביש בתל אביב היא יותר מסוכנת, לא עושה עליהם שום רושם?

ציפי, קומי! מביאים אוכל!

מה ניתן לעשות? למקרים קלים יחסית יספיקו תרופות הומאופתיות כמו "רסקיו רמדי". אפשר להשתמש בכדורים ללא מרשם רופא, המיועדים למניעת בחילה כמו דראממין.

תרופות הרגעה, המחייבות מרשם רופא הן ממשפחת הוואליום כמו לוריואן, אסיואל או וואבן.

את התרופה יש להתחיל ליטול שעות ספורות לפני ההגעה לשדה ואת החצי השני לבלוע ממש בכניסה לטרמינל. ייתכן מאוד שכך תעבור הטיסה בנמנום נעים.

טיסה ב"כאילו"

השוללים נטילת תרופות מציעים שיטות אחרות. ישנם הטוענים כי היפנוזה היא השיטה האידיאלית. מטפלים הוליסטיים, הגורסים כי פחד הטיסה מקורו בעומסים רגשיים וחסימה אנרגטית, מטפלים בשחרורם על ידי לחיצה באצבעות על נקודות מתאימות בגוף.

בבית חולים במרכז הארץ מתקיימות סדנאות, במסגרתן עורכים המשתתפים תרגילי דמיון מודרך ומדברים על החרדות הפרטיות שלהם מפני טיסה. משם הם עוברים למסגרת קבוצתית. לאחר שלושה חודשים הם מתבקשים לטוס "על אמת" ולאחר מכן לחזור ולספר על חוויותיהם.

במכון לדמיון מודרך מותקנת מערכת וירטואלית, המכילה תוכנה המדמה תחושת טיסה. המטופל מרכיב משקפיים מיוחדים תלת-ממדיים ובהם מוניטור קטן בעזרתו הוא עובר חוויה של טיסה אמיתית. בטיפול של כעשרה מפגשים אפשר לדמות את כל שלבי הטיסה החל מהכניסה לנמל התעופה , המשך בטיסה (בכל תנאי מזג אוויר) ועד לרגע הנחיתה (בלי מחיאות הכפיים).

במקביל ניתן להצטרף לטיפול קבוצתי בהנחיית פסיכולוג או פסיכיאטר והקשבה להרצאות מקצועיות. כך ניתן לשפר לאין ערוך את איכות חייהם של המרבים לטוס, ולחסוך להם הרבה יזע ודמעות, ולקוות כי הטיסה הבאה תהייה חלקלקה ונעימה.

מאת חוה רשף

המאמר בשיתוף פרופורציה – הסרת שיער בלייזר