נשים הרות נחשפות לכמויות קרינה ממערכות הדמיה רפואיות פי שניים מאשר לפני עשור.  התופעה מעמידה את האם והעובר בסיכון למחלות בעתיד.

למרות שכמות ממוצעת של קרינה שהאישה נחשפת אליה במהלך כל סריקה היא מתחת לרמות המאושרות לחשיפה בתקופת ההיריון, קשה לדעת מה יהיו ההשפעות על הבריאות בעתיד.

חשיפה לקרינה בזמן ההיריון מעמידה את האם והעובר בסיכון מוגבר למחלת הסרטן. ייתכן והילד יסבול מבעיות למידה והתפתחות. הסיכונים הבריאותיים הם מצטברים, ככל שניחשף יותר לקרינה בחיינו כך יגדלו הסיכונים.

סריקות CT במגמת עלייה

עבור המחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת בראון, נבדקו 5,235 צילומי רנטגן, סריקות הדמיה גרעיניות וסריקות CT שביצעו 3,249 נשים הרות משנת 1997 ועד 2006.

במשך עשר שנות מחקר, מספר נשים שביצעו הדמיות רפואיות עלה ב-91 אחוזים ומספר בדיקות כלליות של נשים הרות הרקיע שחקים ועלה ב-125 אחוזים. חלה עליה דרמטית של 25 אחוזים בסריקות CT, שמעבירות יותר קרינה ולכן מגבירות את הסיכונים הבריאותיים, יותר מאשר בהליכים אחרים. השימוש בסריקות הדמיה גרעיניות עלו ב-17 אחוזים במהלך עשר שנות מחקר ואלו שימוש בצילומי הרנטגן עלה ב-7 אחוזים.

לבדוק אפשרויות לא קרינתיות

קרוב לשליש מסריקות CT היו סריקות בטן או אגן הירכיים, מקום, בו העובר נמצא היישר מול מקור הקרינה. נשים הרות שמתכננות לבצע בדיקות קרינתיות, צריכות לשאול את הרופא שלהן אודות בדיקות חלופיות שלא כרוכות בחשיפה מיותרת לקרינה. אליהן לבקש יותר מידע על הסכנות שבדחיית הבדיקה לאחרי ההיריון.

לדברי דר' אליזבת לאזרוס, דלקת התוספתן היא הסיבה הנפוצה ביותר שבגללה נשים הרות עושות סריקת CT בטן. סריקת הדמיית תהודה מגנטית (MRI) יכולה, גם כן, לאבחן דלקת התוספתן והיא אינה פולטת קרינה, אך המכשור המתאים לא נמצא בכל בית חולים.

עם זאת, החוקרים מדגישים שבמקרים רבים מקובל לבצע בסריקת CT בתקופת ההיריון. סריקות CT תורמות המון לבריאות הציבור, הבעיה היא - שימוש מופרז בהן.

מדוע כל כך הרבה סריקות?

אז מדוע נשים הרות מבצעות כל כך הרבה סריקות מבעבר? לדברי לאזרוס, אחת הסיבות לעלייה היא התפתחותן של שיטות הדמיה שמאפשרות אבחון טוב יותר של בעיות בריאותיות. אך גם הרופאים ובתי חולים שמחפשים דרכים לאבחון מהיר ומדויק, משחקים תפקיד בעלייה המוגברת של סריקות הדמיה. רבים נוהגים בשיטת הרפואה ההגנתית, שבה נותני השירות פוחדים מתביעות משפטיות במקרה והם יפספסו אבחון של בעיה.

מקור: CBS News

מערכת IsraDoctor

טיפול התנהגותי מערב בו בזמן תרפיות חברתיות ופסיכולוגיות. זהו חלק חשוב של הטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים ומתבגרים.

התאמה התנהגותית או תרפיה התנהגותית נקראת גם טיפול פסיכו-חברתי. הוא גורם לשינוי התנהגות של ילד או מתבגר. מחקרים מראים שטיפולים התנהגותיים משפיעים היטב על סימפטומים של ADHD, במיוחד כאשר הם מתקיימים במקביל לתרופות ממריצות.

טיפול בילדים עם ADHD לעיתים מערב טיפולים רפואיים, חינוכיים והתנהגותיים בו זמנית. יש צורך לתכנן ולהוציא לפועל את הטיפול רק לאחר לימוד מעמיק של צרכיו של כל ילד ומשפחתו.

מדוע להשתמש בטיפול התנהגותי?

טיפול התנהגותי ב-ADHD חשוב מכיוון שהוא עוזר בסוגיות כגון:

• בעיות בלימודים בבית ספר
• בעיות התנהגות בבית ספר
• בעיות חברות עם בני גילם
• בעיות ביחסים עם הורים, אחים ואחיות.
• טיפול התנהגותי מקנה מיומנויות חדשות לטיפול בבעיות להורים, מורים וילדים.

מה היא התאמה התנהגותית?

בהתאמה התנהגותית (או תרפיה התנהגותית), הורים, מורים וילדים עם ADHD רוכשים מיומנויות חדשות - איך לתקשר עם אחרים. מבוגרים מלמדים ילדים או מתבגרים דרכים חדשות להתנהגות על ידי שינוי הדרכים בהן ההורים עצמם מגיבים להתנהגותם של הילדים.

הורים ומורים גם יחד צריכים להשתמש במיומנויות החדשות בד בבד לקבלת תוצאות טובות יותר. עליהם לעשות את הדברים הבאים:

• להתחיל בהצבת מטרות ויעדים שהילד יכול להצליח בהשגתם, בצעדים קטנים.
• להיות עקבי – אפילו בשעות שונות במהלך היממה, במקומות שונים ועם אנשים שונים בסביבה.
• להשתמש במיומנויות חדשות לאורך תקופה ארוכה – לא רק לכמה חודשים.
• לזכור שללמד וללמוד מיומנויות חדשות לוקח זמן, ושיפור בהתנהגות הילד יהיה בצעדים קטנים.

כיצד מתחילה תוכנית להתאמת התנהגות?

מומחי הבריאות מתחילים בקבלת היסטוריה שלמה של בעיות הילד בבית ובבית הספר ובמהלך פעילויות חברתיות. רוב המידע הזה מגיע מהורים ומורים. בנוסף, המטפל פוגש את הילד כדי לקבל התרשמות מהילד.

ההערכה הזו צריכה להסתיים עם רשימת מטרות לטיפול התנהגותי. מטרות התנהגותיות הן אלה שצריכות להשתנות כדי שהילד יבריא. הן יכולות להיות התנהגויות שצריכות להיפסק או מיומנויות שצריך לרכוש אותן.

תחומים שהוצבו כיעד לטיפול לא חייבים להיות סימפטומים של ADHD (כגון: היפראקטיביות, חוסר ריכוז, פזיזות ועשיית דברים מבלי לחשוב). במקום זאת, הם יכולים לפנות אל הבעיות שהסימפטומים גורמים להם בחיי יומיום, כגון: לשחק טוב עם אחים ואחיות או לציית לבקשות ההורים.

משתמשים באותם טיפולים התנהגותיים גם בבית וגם בבית הספר. הורים ומורים עוקבים בקפדנות אחר תגובת הילד לטיפול. הטיפול משתנה בהתאם לשינויים שעובר הילד.

הכשרת הורים

הורים זקוקים להכשרה קפדנית ולתמיכה כדי לרכוש מיומנויות הורות חדשות ואיך להשתמש בהם כל הזמן. נושאים שכלולים בתוכנית הכשרת הורים:

• הגדרת חוקי הבית ושיגרה.
• לימוד דרכים לפרגן להתנהגות רצויה ולהתעלם מהתנהגות בלתי רצויה.
• שימוש בדרכים נאותות כדי לאפשר לילד לדעת מה רוצים ממנו.
• שימוש בקשר "סיבה...תוצאה" (כאשר ישנה התנהגות בלתי רצויה, אז ההורים לוקחים בחזרה את התגמולים או זכויות מיוחדות).
• תכנון מראש ועבודה עם ילדים במקומות ציבוריים.
• שימוש ב"פסק זמן" במהלך ולאחר התנהגות בלתי רצויה.
• שימוש בתרשימים יומיים ושיטת הנקודות עבור תגמולים וענישה.
• שימוש במערכת רישום "בית ספר – בית" לתגמול על התנהגות טובה בבית הספר ומעקב אחר שיעורי בית.

הכשרת הורים יכולה להיעשות בקבוצות עם או בלי נוכחותו של הילד. הכשרת הורים יכולה להיערך במהלך סדנאות משפחתיות פרטיות שכוללות את הילד. כאשר הילד הוא בגיל ההתבגרות, הכשרת הורים שונה במעט. ההורים רוכשים מיומנויות שמתאימות למתבגרים. הורים ומתבגרים יכולים להיפגש עם מטפל כדי למצוא פתרונות לבעיות התנהגות ששני הצדדים יסכימו עליהם. ההורים צריכים לשפר את הצבת יעדי התנהגות למתבגרים (כגון: ציונים טובים יותר בבית הספר) בתמורה לתגמולים שהם יכולים לשלוט עליהם (כגון: אפשרות לצאת לבלות עם חברים).

תרפיה בבית הספר

לרבים מילדים עם ADHD יש מורים שלא יודעים הרבה על הפרעת קשב וריכוז או על התאמת התנהגות. הורים לילדים עם ADHD צריכים לעבוד בצמוד עם המורים ולעזור להם לרכוש מיומנויות הדרושות לשליטה על התנהגות בכיתה.

התמודדות עם מתבגרים עם ADHD בבית הספר שונה מהתמודדות עם ילדים עם אותה הפרעה. הורים יצטרכו לעיתים לעבוד עם הדרכתם של יועצים יותר מאשר מורים פרטיים שינהלו את התוכנית להתאמת התנהגות.

התרפיה עם הילד

לעיתים קרובות לילדים עם ADHD ישנה בעיה רצינית להסתדר עם ילדים אחרים. ילדים שמתגברים על הבעיה הזאת מסתדרים טוב יותר בהמשך.

הנה חמש דרכים טובות לעזור לילדים שלא מסתדרים היטב עם ילדים אחרים:

1. ללמד מיומנויות חברתיות (איך להסתדר עם אנשים אחרים)
2. לעזור לפתור בעיות חברתיות
3. ללמד מיומנויות אחרות שילדים רואים בהן חשיבות, כגון: מיומנויות ספורט וחוקי משחקי שולחן
4. להקטין התנהגויות בלתי רצויות כגון: שתלטנות או אי שיתוף
5. לעזור לילדים ליצור חברות קרובה בין ילדים עם ADHD וילדים אחרים.

כדי לעזור לילד בצורה הטובה ביותר, מיומנויות לשינוי התנהגות בלתי רצויה צריכות להיות זהות להורים, יועצי בית הספר והמטפלים. אותן ההתנהגויות צריכות להיות תחת מעקב, מעודדות או מדוכאות ומתוגמלות בכל שלוש המצבים.

קבוצות לרכישת מיומנויות חברתיות הן סוג נפוץ של טיפול. קבוצות אלה עם ילדים שסובלים מ-ADHD יעבדו טוב כאשר הן מתואמות עם מה שההורים והבית הספר עושים כדי להפחית התנהגויות שליליות.

מה בדבר השילוב של גישות התנהגותיות עם תרופות?

תרופות וטיפול התנהגותי עובדות טוב ביחד כדי לשפר תסמיני ADHD. שימוש בתרופות לבדן יעיל יותר מאשר טיפול בתסמיני ADHD בעזרת טיפול התנהגותי בלבד. במקרים מסוימים שילוב של שתי הגישות הוא הטוב ביותר, כי גישה בודדת אינה מתאימה לכל אחד.

מקור: www.help4adhd.org

מערכת IsraDoctor

הקשר בין מיגרנות לעובי קליפת המוח

מחקר אמריקאי מצא שאזור קליפת המוח עבה יותר באנשים שסובלים ממיגרנות בהשוואה לאלה שלא סובלים. החוקרים לא יודעים להגיד כרגע האם ההבדלים הם אלה שגורמים למיגרנות או שהמיגרנות שנמשכות תקופות ארוכות גורמות להבדלים במבנה המוח.

המחקר התפרסם ב-20 בנובמבר בכתב עת מקוון Neurology והוא פרי עבודתה של דר' נוצ'ין האדג'יקני (Nouchine Hadjikhani) ועמיתיה מהמרכז להדמיה ביו-רפואית "מרטינוס", מסצ'וסטס, ארה"ב.

דר' האדג'יקני ועמיתיה השוו בין 24 אנשים שסובלים ממיגרנות לבין 12 אנשים שאינם סובלים, ומצאו שהאזור המכונה Somatosensory Cortex (SSC) – אזור בקליפת המוח שמעבד את תחושות הכאב, המגע והטמפרטורה שמקורן באזורי הגוף השונים, היה עבה יותר ב-21 אחוזים במי שסבל במיגרנות.

התקפי מיגרנה חוזרות ונשנות יכולות להוביל, או להיות התוצאה של השינויים המבניים במוח. רוב האנשים סובלים ממיגרנות מאז הילדות, לכן גירוי יתר של האזור במוח לאורך תקופות ארוכות יכול להיות הסבר לשינויים אלה. לחילופין, החוקרים טוענים כי ייתכן אנשים שפיתחו מיגרנות עם השנים, רגישים באופן טבעי לגירויים.

בעזרת מכשיר ה-MRI, החוקרים גילו הבדלים מבניים במוח בין אנשים עם מגרנות לבין אנשים ללא המיגרנות. במחקר החדש הזה, הם מדדו הבדלים אישיים וקבוצתיים בעובי קליפת המוח באנשים שסובלים ממיגרנות בני אותו גיל ומין לבין קבוצת אנשים בריאה.

מרבית האנשים סבלו ממיגרנות בגיל צעיר. גירוי מתמשך כזה יכול היה להוביל לשינויים מבניים בקליפת המוח, מציינת האדג'יקני. מאידך, ייתכן ושינויים מבניים במוח הם אלה שגרמו למיגרנות.

בכל אופן, מבלי להתחשב בשאלה הסיבה ותוצאה, הממצאים מראים שאזורי התחושה במוח הם חלק חשוב בתופעת במיגרנות. "הדבר יכול להסביר מדוע אנשים עם מגרנות מרבים להתלונן על תחושות כאב אחרות כגון כאבי גב, כאבי לסת ובעיות רגישות אחרות כמו אלודיניה, רגישות מוגברת לגירוי בלתי מכאיב, שבה העור נהייה כה רגיש שאפילו משב רוח קל יכול להיות מכאיב", אומרת האדג'יקני.

החוקרים הסיקו ש-SSC משחק תפקיד חשוב בעיבוד אותות סומאטוסנסוריים "מזיקים ובלתי מזיקים".

הצעד הבא הוא לבצע מחקר מקיף יותר כדי למצוא תשובה האם מיגרנות גורמות לשינויים מבניים במוח או להיפך, על ידי חקירת תוצאות ה-MRI לש ילדים שנמצאים בסיכון גבוה לפתח מיגרנות בגלל שאחד ההורים שלהם סובל מהן.

מחקרים אחרים גילו גם שקליפת המוח שונה במקצת אצל אנשים במצבים בריאותיים שונים. לדוגמא: לאנשים עם טרשת נפוצה ומחלת אלצהיימר, קליפת המוח דקה יותר. האזור מתעבה בתהליך לימוד מקיף ואימונים מוטוריים.

מקור: Medical News Today

מערכת IsraDoctor

שינה ולא דיאטה, יכולה להיות הדרך היחידה שבה חלק מהאמהות יוכלו לחזור לגיזרתן אחרי לידה.

מחקר של בית הספר לרפואה בהארוורד מצא קשר הדוק בין מחסור בשינה וקושי לרדת במשקל לאחר לידה. שעתיים נוספות בלבד של שינה בלילה יכולות לגרום לשינוי רב יותר לחלק מאימהות מאשר דיאטה בריאה והתעמלות.

המחקר מצביע על כך, שככל הנראה מחסור בשינה מדרבן שינויים הורמונאליים שגורמים לתחושת רעב בחלק מהנשים.

אלפי נשים השתתפו במחקר. אלה שישנו חמש שעות או פחות היו הסיכון יתר לצבור 5 ק"ג נוספים עד היום הולדת הראשון של התינוק, בהשוואה לאימהות שישנו שבע שעות.

ראש המחקר, אריקה גונדרסון, אמרה כי מחסור בשינה קשור לעלייה במשקל והשמנה בקרב כלל האוכלוסייה. המחקר הנוכחי מראה ששינה מספקת – אפילו שעתיים נוספות – יכולה להיות חשובה לא פחות מדיאטה בריאה והתעמלות למספר אימהות, כדי לחזור למשקל הרגיל טרום ההיריון.

מערכת IsraDoctor

טסטוסטרון הנו ההורמון הזכרי המלווה את הזכר מיום לידתו. הוא אחראי על התפתחות תכונות מין שניוניות בגיל ההתבגרות. תכונות אלה, כוללות: צמיחת שיער אופיינית בפנים ובגוף, עיבוי הקול והתפתחות חיצונית של איבר המין. השינויים במבנה השרירים, אצל הנער המתבגר, נובעים מכך, שהאנדרוגנים מגבירים את ייצור החלבון מחומצות האמינו ופעולה אנאבולית זו מובילה להגדלת מסת השריר ועוצמתו.

הטסטוסטרון ברובו הגדול מיוצר ומסונטז בתאים אינטרסטיציאליים – תאי ליידינג – באשכים. חלק קטן של הורמון זה מיוצר באדרנל - יותרת הכליה. האשכים באדם צעיר, מפרישים בין 4 – 8 מ"ג טסטוסטרון ביום.

מעל גיל 50 רמות הטסטוסטרון בדם יורדות בהדרגה. לפי הספרות הרפואית, הירידה היא של 1% בשנה. ב-20% מהגברים מעל גיל 60 נמצאו רמות נמוכות מגבולות הנורמה של הטסטוסטרון בדם. לאחוז נוסף של גברים בני 60 ומעלה יש ירידה בטסטוסטרון זמין בדם, עקב רמות גבוהות ועולות של חלבון SHBG. רמת חלבון זה עולה עם הגיל וסוחף אליו את הטסטוסטרון המסתובב חופשי בדם. כתוצאה מכך נשאר מעט טסטוסטרון זמין לפעילות הנדרשת.

בחלק מהאנשים, למרות הטסטוסטרון הנמוך בדם אין שינוי בתפקודם, משום שרמת הטסטוסטרון הזמין אינה משתנה. יצוין שבמחקר שפורסם לאחרונה (ARCH INT MED) נמצא שיעור תמותה גבוה יותר בגברים בעלי רמת טסטוסטרון נמוכה.

תלונות אופייניות של גבר עם רמת טסטוסטרון נמוכה:

• ירידה בתפקוד המיני כולל ירידה בליבידו, בחשק ובעוצמת הזקפה.
• תחושות של דיכאון, מצב רוח ירוד, עייפות וכעס.
• ירידה בצפיפות המינרלים בעצם עם נטייה לאוסטאופרוזיס.
• ירידה במסת השריר.

כתוצאה מירידה ברמת הטסטוסטרון בדם ישנה פגיעה בתפקוד הזקפתי המתבטאת ב:

1. ירידה בזרימת דם עורקית לתוך הגוף הספוגי בפין והגברת יציאת הדם הורידי או הופעה מוגברת של דלף ורידי מהפין.
2. ניוון תאי שריר חלק והופעת פיברוזיס בקורפוס קבארנוזום (גוף ספוגי). כתוצאה מכך נפגעת הרילקסציה (הרפיה) של השריר החלק הנחוץ להופעת הזקפה.
3. הפרעה לפעילות האנזים NO synthase המתחיל את הופעת מעגל הזקפה.

הטיפול בגברים עם ירידה ברמת הטסטוסטרון

בעבר, גבר שסבל מירידה ברמת טסטוסטרון הן מבחינה קלינית והן מבחינה מעבדתית קיבל זריקות לתוך השריר, פעם בחודש או כדורי טסטוסטרון בצורה רציפה. תופעות הלוואי שהופיעו במטופלים אלו כללו שינויים בתפקודי כבד, שינויים קיצוניים בתפקוד המיני, עד כדי כך שהמטופלים נזקקו למעקב רפואי צמוד כולל בדיקות דם תכופות. במשך השנים, מרבית הרופאים האורולוגים נטשו דרך טיפול זאת. השינוי בטיפול להעלאת רמת הטסטוסטרון הופיע כאשר נמצאה שיטה העוקפת את מעבר הטסטוסטרון בדם דרך הכבד על ידי מתן טסטוסטרון דרך העור.

טסטוסטרון במריחה יומית באזורים מיוחדים בעור גורמת לספיגת ההורמון בעור ומשם הוא מועבר בצורה איטית בתוך מחזור הדם ואז רמות הטסטוסטרון עולות בהדרגה.

האנדרוג'ל (Androgel)

אנדרוג'ל הוא הג'ל הראשון שמכיל טסטוסטרון למריחה יומית על פני העור באזורים מסוימים. אנדרוג'ל מיועד לטיפול במצבים הקשורים בטסטוסטרון ירוד, כולל היפוגונדיזם נרכש בהזדקנות. מחקרים הראו כי שימוש יום יומי של אנדרוג'ל העלה את רמות הטסטוסטרון במחזור הדם לרמות תקינות. מריחת האנדרוג'ל מתבצעת בשעות הבוקר לאחר הרחצה באזורים שונים בגוף. כגון, אזורי הכתפיים, זרועות והירכיים. לדעתנו, האזור המועדף למריחת הג'ל הוא אזור הירך. המטופל מתבקש לא להרטיב או לרחוץ את מקום מריחת המשחה למשך 5 – 6 השעות הבאות. עם השנים הוכח שהטיפול בג'ל הוא נוח לשימוש, בטיחותי, ללא סכנה לפגיעות בכבד וללא שינויים חדים בתפקוד המיני. אחוז מועט של מטופלים דווח על תגובה קלה באזור המריחה שחולפת מעליה.

תוצאות הטיפול ניכרות באנשים בעלי הטסטוסטרון הנמוך על ידי העלמות התלונות הראשוניות או הפחתתן.

• קיים שיפור בתשוקה, בחשק ובאופן כללי בליבידו.
• קיים שינוי לטובה בתפקוד המיני והתחזקות עוצמת הזקפה ומשך הזמן שלה.
• קיים שיפור במצב הרוח ופחות תחושה של דיכאון, מתחים ועייפות.
• חיזוק עוצמת השריר והגדלת מסת הגוף.

מתן הטסטוסטרון במשחה ובטיחות הערמונית

• נפח הערמונית אינו משתנה
• חסימת מוצא שלפוחית השתן אינה משתנה
• רמת PSA בדם כמעט ואינה משתנה.

אין להשתמש בטסטוסטרון בגברים עם סרטן שד או כשיש חשד או הוכחה לסרטן ערמונית. יש לציין, שיש מקומות בחו"ל, בהם מטופל שעבר כריתה רדיקאלית של ערמונית ממאירה ועקב תפקוד מיני ירוד הוחל טיפול במשחת טסטוסטרון בזהירות תחת מעקב צמוד אחר רמת PSA.

תוצאות שנצפו אצל מטופלים ברשת מרפאות "און" בקבוצת גילאי 55 ומעלה הראה, כי המטופלים בתרופות ממשפחת מעכבי PDE5 (ויאגרה, סיאליס ולוויטרה), אשר הוסיפו לשימוש את האנדרוג'ל הופיעו זקפות ארוכות יותר ובעוצמה רבה יותר עד כדי שינוי במינון התרופות ולעיתים הפסקתן לסירוגין. בקבוצה נוספת של 15 גברים המטופלים בהזרקות לפין במרפאותינו שאצלם הייתה רמת טסטוסטרון נמוכה בדם, התחילו להשתמש באנדרוג'ל. בחלק מהמטופלים היה ניתן להוריד את מינון הזריקה ועדיין לקבל אותה עוצמת זקפה. שלושה מטופלים מקבוצה זו, הפחיתו בהדרגה את מינון הזריקה עד הפסקתה לחלוטין תוך המשך הטיפול במריחת אנדרוג'ל יום יום. יש לציין שהמטופלים בשתי קבוצות אלה (נוטלי הכדורים או מקבלי הזריקות) דיווחו על שיפור בתשוקה ובהנאה ביחסי המין, על מוטיבציה מוגברת ושביעות רצון רבה מהתפקוד המיני המשתפר.

לסיכום, בגברים עם הפרעות בתפקוד מיני הסובלים גם מרמת טסטוסטרון נמוכה בדם, יש התוויה רפואית לטיפול באמצעות משחת האנדרוג'ל. במשחה זו, ניתן להשתמש תוך כדי טיפול בכדורים מעכבי PDE5 הנלקחים לפני מגע מיני או תוך כדי טיפול זריקתי אינטרהקורפורלי לפין לפני יחסי מין. יש לציין כי רוב המטופלים (הן ע"י התרופות למיניהן והן ע"י ההזרקות) דיווחו על שיפור ניכר בתפקוד המיני ועל שביעות רצונם מכך.

מאת ד"ר נחום זילבר, מנהל רשת מרפאות און www.mirpaot-on.co.il

מערכת IsraDoctor

שני צוותי מדענים הודיעו כי הם הצליחו להפוך תאי עור אנושיים לתאי הגזע לא הצורך ליצור או להשמיד עובר – מעשה שיכול להרגיע את הרוחות בקרב המתנגדים מטעמים מוסריים.

כל מה שהם עשו, זה להוסיף ארבעה גנים. הגנים תכנתו מחדש את הכרומוזומים של תאי העור, דבר שהפך את התאים לתאים בסיסיים שיכולים להפוך לכל אחד מ-220 סוגי התאים בגוף האנושי, לב, מוח דם או עצם. עד היום, הדרך היחידה להשיג תאים אוניברסאליים כאלה הייתה לשאוב אותם מעובר אנושי מספר ימים לאחר הפריה, תהליך שהרג למעשה את העובר.  

הצורך בהריגת העובר הפך את מחקר תאי הגזע לאחד הנושאים השנויים במחלוקת בפוליטיקה האמריקאית, מה שהציב את הנשיא בוש נגד רפובליקנים בולטים כמו ננסי רייגן ועורכי דין של מטופלים שקיוו שתאי הגזע יוכלו לרפא מחלות כמו אלצהיימר.  המחקר החדש יוכל להוריד את הנושא מהפרק בבחירות הקרובות לנשיאות בארה"ב.

תאי עור המתוכנתים עדיין נבדלים קלות מתאי הגזע שבאים ישירות מעובר אנושי, והשיטה החדשה כוללת מספר צעדים מסוכנים, כמו החדרת גן סרטני. אך החוקרים אומרים שהם בטוחים שלא ייקח עוד זמן רב עד שהם יוכלו לשכלל את השיטה, וקשיים של היום יתבררו כזמניים בלבד.

 השיטה החדשה שמה בצד את דילמות המוסריות, יצירת תאי גזע שמתאימות גנטית לתורם בלי הצורך להשתמש בשיבוט או לחפש אחר תרומת ביציות. תאים תואמים גנטית לא ידחו על ידי מערכת החיסונית במידה וישתמשו בהם כתחליף רקמה למטופלים. מה שיותר חשבו, אומרים החוקרים, שתאים תואמים גנטית ממטופלים יאפשרו להם לחקור מחלות מסובכות כגון אלצהיימר, בתנאי מעבדה.

עד עכשיו, הדרך היחידה שבה מרבית המדענים חשבו שניתן לקבל תאי גזע - הייתה יצירת עובר שהיה שיבוט של המטופל והוצאת תאי הגזע ממנו. רק לפני כשבוע, מדענים ממדינת אורגון, ארה"ב, דיווחו שהצליחו לקבל תאי גזע מקופים, אך המחשבה על ניסויים כאלה בבני אדם, עדיין בעיה מוסרית.

למרות כל התקוות והמאמצים שהושקעו בעשור האחרון, מחקרים בתאי הגזע העוברי התקדמו לאט, בלי תגליות משמעותיות של טיפולים או דרכי ריפוי.

המחקר החדש יכול לאפשר לתחום הזה לדלג על בעיות משמעותיות, כולל מחסור בתאי הגזע העובריים והגבלות מימון ממשלתי עבור מחקר כזה. אפילו שהחוקרים משיגים מקורות מימון, הם מדווחים כי עדיין יקר וקשה למצוא אישה שתספק ביציות למחקר כזה.

בעוד ששני הצוותים השתמשו בארבעה גנים כדי לתכנת תאי העור האנושי, שני גנים מתוכם היו שונים בכל צוות. עם זאת, כל הגנים המדוברים, מתנהגים בצורה דומה – הם גנים מווסתים ראשיים שתפקידם להפעיל או לשתק גנים אחרים.

אחד הדברים המדאיגים, עד כה, הוא שהחוקרים משתמשים בסוג מסוים של וירוס, רוטרווירוס, כדי להכניס גנים לתוך הכרומוזומים של התא. רטרו וירוס מחליק את הגנים לתוך הכרומוזומים בצורה אקראית ולפעמים גורם למוטציה שיכולה להפוך תאים בריאים לתאים סרטניים.