הדיאלוג הבא משקף נאמנה את הסיוט העובר על האנשים הסובלים מחרדת טיסה:

"אל תעשי לי בושות! טיפולי שיניים לא מפחידים אותך, ואת פוחדת לעלות למטוס?" לא מעניין אותי! קח אותי הביתה או שאני חוזרת לבד! אני לא טסה בדבר הזה!"

דיאלוגים בסגנון זה נשמעים מדי יום בנמל התעופה. תתפלאו, אך במקרים רבים אכן טסות המזוודות לבדן. אם לבסוף נאותה הגברת לעלות למטוס, יזכו הדיילים לטפל בעוד חברה במועדון המונה 25% מאוכלוסיית המערב, מועדון הסובלים מחרדת טיסה (אוויאופוביה).

במשך הטיסה היא תחוש מחנק, לחץ בחזה, יובש בפה והרגשת קלאוסטרופוביה, ציפורניה יינעצו בברכו של בן זוגה, זיעה קרה תמיס את המייק אפ שלה... הוא יישבע שזו הפעם האחרונה שהם טסים ביחד.

בואי לאילת

מאותגרי הטיסה באים מכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל גיל, מין והשכלה. אלה המביטים בהם בחמלה אינם מסוגלים לתפוס, עד כמה עמוק הוא פחד הטיסה. רק המחשבה על ישיבה במטוס מכניסה את מאותגרי המטוסים לפאניקה, הגורמת להם לוותר על "הכול כלול" בקפריסין לטובת נופש באילת או להסתכן בניתוק יחסים עם בת הדודה בברוקלין, שלא באו לחתונתה.

לפעמים גורם הפחד מהטיסה לנזקים כלכליים. סיפורים רבים מהלכים על זמרים שויתרו על הופעות בחו"ל, בגלל שרק המחשבה על טיסה חנקה את גרונם. אנשי מקצוע שונים נמנעים מלצאת ללימודים בחו"ל מתוך אותו חשש ומחמיצים הזדמנויות רבות להתמקצע ולקשור קשרים עסקיים. בעצם, אפשר להבין אותם. אנשים רגילים לקרקע מוצקה תחת רגליהם. כל תזוזה, היוצרת אי יציבות מעוררת בהם את הפחד. מתווספים לכך זיכרונות סרטי הקטסטרופה אודות אסונות אוויר שראו, הידיעות המופיעות בעיתונות אודות התרסקויות רבות משתתפים של מטוסים, זיכרונות ה-11 בספטמבר, חטיפות על ידי טרוריסטים, הרגשת חוסר השליטה בכלי הענקי והדחוס הזה... מה הפלא שהקלישאה, שמבחינה סטטיסטית חציית כביש בתל אביב היא יותר מסוכנת, לא עושה עליהם שום רושם?

ציפי, קומי! מביאים אוכל!

מה ניתן לעשות? למקרים קלים יחסית יספיקו תרופות הומאופתיות כמו "רסקיו רמדי". אפשר להשתמש בכדורים ללא מרשם רופא, המיועדים למניעת בחילה כמו דראממין.

תרופות הרגעה, המחייבות מרשם רופא הן ממשפחת הוואליום כמו לוריואן, אסיואל או וואבן.

את התרופה יש להתחיל ליטול שעות ספורות לפני ההגעה לשדה ואת החצי השני לבלוע ממש בכניסה לטרמינל. ייתכן מאוד שכך תעבור הטיסה בנמנום נעים.

טיסה ב"כאילו"

השוללים נטילת תרופות מציעים שיטות אחרות. ישנם הטוענים כי היפנוזה היא השיטה האידיאלית. מטפלים הוליסטיים, הגורסים כי פחד הטיסה מקורו בעומסים רגשיים וחסימה אנרגטית, מטפלים בשחרורם על ידי לחיצה באצבעות על נקודות מתאימות בגוף.

בבית חולים במרכז הארץ מתקיימות סדנאות, במסגרתן עורכים המשתתפים תרגילי דמיון מודרך ומדברים על החרדות הפרטיות שלהם מפני טיסה. משם הם עוברים למסגרת קבוצתית. לאחר שלושה חודשים הם מתבקשים לטוס "על אמת" ולאחר מכן לחזור ולספר על חוויותיהם.

במכון לדמיון מודרך מותקנת מערכת וירטואלית, המכילה תוכנה המדמה תחושת טיסה. המטופל מרכיב משקפיים מיוחדים תלת-ממדיים ובהם מוניטור קטן בעזרתו הוא עובר חוויה של טיסה אמיתית. בטיפול של כעשרה מפגשים אפשר לדמות את כל שלבי הטיסה החל מהכניסה לנמל התעופה , המשך בטיסה (בכל תנאי מזג אוויר) ועד לרגע הנחיתה (בלי מחיאות הכפיים).

במקביל ניתן להצטרף לטיפול קבוצתי בהנחיית פסיכולוג או פסיכיאטר והקשבה להרצאות מקצועיות. כך ניתן לשפר לאין ערוך את איכות חייהם של המרבים לטוס, ולחסוך להם הרבה יזע ודמעות, ולקוות כי הטיסה הבאה תהייה חלקלקה ונעימה.

מאת חוה רשף

המאמר בשיתוף פרופורציה – הסרת שיער בלייזר

חוקרי רמב"ם והטכניון גילו גן המעורב בסיכון מוגבר למחלת כליות באנשים ממוצא אפריקני.

חוקרי המרכז הרפואי רמב"ם והטכניון בחיפה גילו גן אשר מעורב בסיכון מוגבר למחלת כליות באנשים ממוצא מערב אפריקני. הגילוי פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Human Genetics.

פרופסור קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון, ומנהל פיתוח הרפואה והמחקר, ונפרולוג בבית החולים רמב"ם, מסביר כי מחלת כליות כרונית משפיעה על חייהם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם. מחלת כליות כרונית גוררת תסמינים רבים ובעיות בריאותיות ועלולה להוביל בסופו של דבר לכשל כלייתי, המצריך מתן דיאליזה או השתלה באותם אזורים בעולם שטיפולים אלה זמינים. טיפולים חיוניים אלו יקרים, ולמרות שהם מצילי חיים, חולים עדיין סובלים מירידה בתוחלת ואיכות החיים. משערים כי מבין חצי מיליון חולי הדיאליזה בארה"ב, לאזרחים ממוצא אפריקני הסיכון ללקות במחלת כליות גדול פי ארבע, ואלו חולים ממוצא היספני – הסיכון ללקות במחלת כליות גדול פי שניים יחסית לכלל האוכלוסייה. המחקר מראה כי גן APOL1, מרכיב בחלקיק נושא השומנים בדם HDL, מעורב בסיכון המוגבר למחלת כליות באותה אוכלוסייה.

הגילוי עורר עניין רב בקהילה המדעית העולמית, המבקשת למצוא את הקשר הגנטי שיוצר סיכון מוגבר בקרב האוכלוסייה האפריקנית למחלת כליות ולהיזקקות לדיאליזה או השתלה. זיהוי הגן הנכון המגביר את הסיכון - הכרחי להבנת הסיבה הבסיסית לאותו סיכון מוגבר, ויאפשר לפתח אסטרטגיות למניעה או האטה של הכשל הכלייתי. בשנתיים האחרונות התמקדו עשרות מחקרים בגן המכונה MYH9, כגן האחראי להבדלים האלה בין אוכלוסיות, אבל לא זוהו מוטציות שעשויות להיות אחראיות לקשר הזה. בשל כך החליטו חוקרי הטכניון ורמב"ם לחפש מעבר ל- MYH9, וזאת באמצעות בחינה ממוחשבת של מאגר מידע המכונה "פרוייקט אלף הגנומים". המידע שנאסף, יחד עם תוצאות שהושגו בניתוח DNA של 955 אפרו-אמריקנים והיספנו-אמריקנים ו-676 אנשים מ-12 קהילות באפריקה, הוביל את החוקרים לשינויים גנטיים ספציפים בגן APOL1, כגורמים (ולא רק סמנים גנטיים) לאותו סיכון מוגבר למחלת כליה בקרב יוצאי מערב אפריקה. רכיב מרכזי בזיהוי המוטציות ב- APOL1, בהקשר של כשל כלייתי, היה היעדרן של מוטציות אלה ב-306 אתיופים שנבדקו. כמה ממחברי המאמר הנוכחי כבר דיווחו בעבר כי אתיופים מוגנים יחסית ממחלות כליה. התגלית הנוכחית מספקת הסבר ביולוגי להגנה זו. השכיחות המוגברת של המוטציות במערב אפריקה נבעה כנראה מכך שאותן מוטציות המסכנות את נושאיהם במחלות כליה כיום, נתנו בעבר הגנה מפני מגיפות זיהומיות.

המוטציות האמורות ב- APOL1 משנות ככל הנראה את צורתם ואת תפקודם של חלבונים המקודדים על ידי הגן, וכך פותחים חלון לפיתוח טיפולים ודרכי מניעה, בתקווה שבכך יצומצם הצורך בדיאליזה ובהשתלה ותגדל תוחלת החיים של חולי כליות. בנוסף, ממצאים אלה פותחים שדה מחקר חדש – חקר משפחת הגנים APOL למחלות כליה בכלל, ולגילוי מוטציות נדירות יותר בגנים ממשפחת APOL, שעשויות גם הן לגרום מחלות כליה בקבוצות אוכלוסייה רבות.

גן APOL1 ידוע במעורבותו בעמידות למחלת השינה האפריקנית – מחלה הנגרמת על ידי טפילים התוקפים את המוח וגורמים, בסופו של דבר, תרדמת ומוות. מחלה זו עדיין נפוצה באזורים מסוימים באפריקה, ונחשבת לסיבה מרכזית בתמותה באפריקה. עובדות אלו גרמו לחוקרים לשער כי סיכון מוגבר לכשל כלייתי בין אנשים ממוצא אפריקני החיים כיום בצפון אמריקה עשוי להיות קשור להגנה שמספקים שינויים גנטיים בגן APOL1 מפני מחלת השינה האפריקנית ואולי מפני מחלות אחרות.

חוקרי הטכניון ורמב"ם אומרים כי השלכות רפואיות מיידיות הקשורות לסריקה הן זיהוי מוקדם של סיכון לכשל כלייתי, הבנת הסיבה ליתר לחץ דם באוכלוסיות סיכון, בדיקה גנטית של APOL1 בהשתלת כליה מקבוצות סיכון, ולדגש מוגבר על הורדת גורמי סיכון סביבתיים לכשל כלייתי בקבוצות סיכון ע"פ בדיקה גנטית. האתגר במחקרים עתידיים הוא להרחיב את הקישורים האפידמיולוגיים, הביולוגיים והרפואיים בין וריאציות של גן APOL1 והסיכון לספקטרום רחב של מחלות כליה, ולהגיע לטפול מניעתי מבוסס על הבנה ביולוגית.

אחרי חודש של כדורגל הסתיים המונדיאל, אך גם אחרי הגמר הגדול, עשרות אלפי ילדים בחופשה וגם מבוגרים ינצלו את הקיץ לשחק כדורגל בחוף ובגני משחקים.

המומחה מספר אחת לטיפול בפציעות ספורט, ד"ר בצלאל פסקין, מנהל יחידת הברך בבית החולים רמב"ם, המשמש גם כרופא של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, מסביר איך ניתן להפחית את הסיכון לפציעות במשחקי כדורגל.

צילום ועריכה: עופר גולן