בשמו של זושא הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית כנגד בית החולים בו נערך ניתוח זה, שכן, לטענת התביעה, הנזקים החמורים שנגרמו לידו השמאלית של זושא, הכוללים בין היתר, גם שיתוק ועיוות של היד, הם תוצאה של רשלנות רפואית שאירעה במהלך הניתוח ולאחריו.

בתחילה, הובא התיק בפני בית המשפט המחוזי, שבדק מספר תרחישים אפשריים של מה שאירע במהלך הניתוח. התרחיש הראשון שנבדק היה פגיעה ישירה בעצב ידו השמאלית של זושא במהלך הניתוח, אך תרחיש זה נדחה על ידי בית המשפט לאור עמדות המומחים. התרחיש השני היה דליפת נוזל עירוי, והשלישי חוסר אספקת דם, המכונה איסכמיה. גם התרחיש השלישי של איסכמיה נדחה על ידי בית המשפט, וממילא נקבע, כי הנזק שנגרם לזושא היה כתוצאה מדליפת נוזל עירוי.

באופן עקרוני, כשקיימת דליפה מעירוי, ישנם סימנים חיצוניים של נפיחות, אך הרישומים הרפואיים לא תיעדו כל ממצאים חריגים, ובית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות רפואית של הצוות הרפואי, שלא בדק כדבעי את ידו השמאלית של זושא בימים שלאחר הניתוח, וניהל את הרישומים הרפואיים בצורה לקויה. רשלנות רפואית זו בניהול הרישומים, גרמה לזושא לנזק ראייתי, ועל כן היא מצדיקה את העברת נטל ההוכחה לכתפי בית החולים.

בסיכומו של יום, קבע בית המשפט, כי על אף שישנן שאלות שהתשובות להן לא ברורות דיין, יש להעדיף את גרסתו של זושא על פני גרסת בית החולים, וממילא, יש לקבוע כי הנזק העצבי נגרם לזושא כתוצאה מדליפה מעירוי שהותקן בידו בצורה רשלנית על ידי רופאי בית החולים. המשמעות של הדברים היא, שהייתה רשלנות רפואית של בית החולים, ועליו לפצות את זושא על הנזקים שנגרמו לו.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט העליון, שבחן את דבריו של בית המשפט המחוזי, והכריע כי אין מקום להתערב בהכרעותיו העובדתיות והמשפטיות. בית המשפט הדגיש, כי אכן מדובר במקרה שאיננו פשוט כלל, והמסקנות העולות ממנו אינן חד משמעיות, אך יחד עם זאת, פסק הדין שניתן הכריע באופן ראוי וצודק על אף כל הקשיים.

בית המשפט העליון בחן אפשרות של מתן פיצויים עונשיים, אך מאחר ובמקרה שלפנינו, גם אם הייתה רשלנות רפואית, אין מדובר בכוונה להרע או בפעולה בזדון, על כן אין מקום לפסוק פיצויים עונשיים.

בסיכום דבריו, אשרר בית המשפט העליון את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, שבהתחשב בתוחלת חייו הקצרה יחסית של זושא עקב מצבו הבריאותי, ובעיקר בשיתוק המוחין, ראוי היה להעמיד את הפיצוי שקיבל בגין כאב וסבל על סך 200,000 ₪.

עא  2570/07

אין לראות באמור משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לכך ו/או תחליף לעיון בפסק הדין המלא.

בישראל אחת מכל 3 נשים מעל גיל 40 סובלת מבעיית בריחת שתן, בין אם בדרגת חומרה קלה יותר או פחות.

מה זה בעצם בריחת שתן?

בריחת שתן או דליפת שתן, הינו מצב שבו איברי רצפת האגן נפגעו בצורה כלשהי ועקב כך תפקודם משתנה.

יש מצב שבו חלה התרופפות של שרירי רצפת האגן והיחלשות הסוגר של שלפוחית השתן ואז כשמופעל לחץ תוך בטני מתרחשת בריחת שתן.

תופעה נוספת שמייצרת דליפת שתן היא בעיה בעצבים המעצבבים את שרירי שלפוחית השתן. במצב זה נגרמות התכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן כשהיא מתמלאת, כמו כן שינויים במבנה שריר השלפוחית המתרחשים עם הגיל תורמים לתופעה.

מדוע מצב זה קורה?

הסיבות רבות - הריון ולידה, ניתוחים קיסריים, השמנה, מחלות ריאתיות כרוניות, גיל מעבר וירידה ברמת האסטרוגן שאחראי, בין היתר על האלסטיות של השרירים. בעיות על רקע גנטי, מחלות נוירולוגיות ועוד.

ניפוץ מיתוס-רבות מהנשים חושבות שבעיה זאת מאפיינת את רק את האוכלוסיה המבוגרת, אך בעצם דליפת שתן יכולה להתרחש במגוון של גילאים, אצל צעירות ומבוגרות כאחד.

פירוט סוגי דליפות השתן

דליפת שתן במאמץ- במהלך פעילות שגרתית ויומיומית במצבי עיטוש, צחוק, הרמת דבר מה כבד או קפיצה יש תחושה של חוסר יכולת להתאפק, וחייבים לשירותים.

מה גורם לדליפה מסוג זה?

התרופפות של שרירי רצפת האגן והיחלשות הסוגר של שלפוחית השתן.

דליפת שתן מסוג דחיפות - לעיתים מכונה גם שלפוחית רגיזה. בשונה מדליפת שתן במאמץ, בדליפה זאת הצורך להטלת שתן הינו פתאומי ולא קשור לסוג פעילות מסוימת. התחושה היא שאין אפשרות להתאפק אפילו לא שנייה.

מה גורם לדליפה מסוג זה? העצבים של שרירי השלפוחית מגורים יתר על המידה באופן שגורם להתכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית.

הסוג השלישי הוא בעצם שילוב של הסוגים שצוינו - דליפת שתן מעורבת. כתוצאה מלחץ תוך בטני הנגרם מפעילות שגרתית עם שילוב של לחץ פתאומי וקושי להתאפק.

 טיפול רפואי ודרכי התמודדות

כיום, יותר מבעבר ניתן לטפל בבריחת השתן בצורה יעילה ומהירה, כאשר דרך הטיפול המומלצת ביותר נקבעת עפ"י סוג הדליפה. במקרים של דליפת שתן קלה, שינוי קל באורח החיים יכול להקל מאוד על המצב. הימנעות משתייה של משקות מוגזים, קפה ואלכוהול, משקאות העלולים לעודד את הצורך בהטלת שתן לעיתים תכופות. גם, אימוץ אורח חיים בריא יותר יכול לעזור, עם שילוב של ספורט ואכילה מאוזנת. ניתן גם להיעזר בשיטות טיפוליות שונות כגון - טיפול פיזיותראפי לתרגול שרירי רצפת האגן, באם זה לא עוזר ישנו טיפול תרופתי. במצב של דליפת שתן במאמץ, במקרים שהטיפול והתרופות אינם עוזרות ישנם ניתוחים כירורגיים. בשנים האחרונות חל מהפך בתחום הניתוחים וההליך הכירורגי הפך לפשוט יותר ופחות פולשני, עם זמן החלמה קצר הרבה יותר ושיעור הצלחה גבוה של למעלה מ-90%. הליך מסוג זה נקרא ניתוח TVT, ובו בפעולה כירורגית קצרה משתילים סרט תומך באזור השופכה.

בעיות בבריחת שתן לסוגיה השונים הינה בעיה שכיחה בקרב נשים רבות. קיים הרבה מבוכה ורגשות אשם מסביב לתופעה זאת, מה שגורם לנשים רבות לא לדבר על הבעיה וכתוצאה מזה לא לפנות לקבל עזרה. ההשלכות של בעיה זאת נעות מעבר לבעיות הרפואיות, בעיות חבריות, אישיות ואחרות מתעוררות עקב קשר השתיקה והתמודדות עם מצב לא נעים בכלל. הצעד הראשון לפיתרון הינו פניה לרופא מומחה, אורוגניקולוג. לאחר אבחון סוג דליפת השתן תוכלי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

תופעת שתיית אלכוהול מופרזת, אשר תופסת תאוצה בשנים האחרונות, הפכה לבעיה חברתית חמורה שבאה לידי ביטוי בכותרות היום שלמחרת. אלכוהוליסטים שמצבם הגופני מדרדר, פצועים בקטטה במועדון, אלימות במשפחה, ביזה, תאונות דרכים קטלניות והתפרעות, הן רק חלק מהתופעות החברתיות המאפיינות בני נוער, צעירים ומבוגרים כאחד אשר שותים לשכרה.

תרופה חדשה, שפותחה על ידי חברת התרופות הדנית 'לונדבק', תסייע להימנע מתלות באלכוהול. תוצאות מחקרים קליניים שפורסמו לאחרונה לקראת אישור שיווק התרופה, הוכיחו את יעילותה ובטיחותה לטווח הארוך של התרופה המכילה חומר בשם נאלמפן (Nalmefene), החוסם את הקולטנים במח המאפשרים צריכה ממושכת ובלתי מוגבלת של אלכוהול.

המחקרים כללו כ-2000 מטופלים שחלקם טופלו בנאלמפן וחלקם באינבו (פלסבו), למשך תקופה של בין שישה חודשים לשנה, ובהם נמצא כי הטיפול בנאלמפן יעיל ובטוח לדיכוי הדחף והיכולת לצריכת אלכוהול.

החברה צפויה להשלים את שלב המחקרים הקליניים לפני אישור שיווק התרופה עד לרבעון השני של 2011, ולאחר מכן תגיש בקשה לאישור שיווק התרופה באירופה ובישראל, לטיפול בתלות באלכוהול.

לדברי קובי שרון, מנכ"ל לונדבק ישראל: "תוצאות המחקרים הינם בשורה משמחת עבור כל אלו הסובלים מתלות באלכוהול. מדובר בתרופה הראשונה אשר אינה מצריכה הימנעות מוחלטת מאלכוהול, אלא מוצעת גם למקרים שאינם קיצוניים, ובכך צפויה להפוך לטיפול הראשון שיסייע להפחית בצריכת אלכוהול, תוך שמירה על כמויות שאינן גבוהות".

בניגוד לטיפולים הקיימים להתמכרויות לאלכוהול, מטרת הטיפול בנאלמפן אינה למנוע מהמטופל צריכת אלכוהול אלא לסייע לו לשלוט ולהגביל את צריכת האלכוהול שלו. שיטה זו של הפחתת צריכת האלכוהול לרמה שאינה מזיקה נתמכת על ידי מומחים בתחום כאפשרות טיפול בעלת ערך שתסייע למטופל להישאר בטיפול וכן לעודד מטופלים להתחיל בטיפול.

הרשות האירופאית לתרופות (EMEA) הגדירה בשנת 2010 את הפחתת הצריכה כיעד הראשוני המרכזי של המאבק בהתמכרות לאלכוהול, כאשר מניעה מוחלטת מוגדרת כיעד משני. בנוסף, הטיפול בנאלמפן שונה וייחודי בעצם היותו גלולה שניתן לטול בהתאם לצורך, בניגוד לטיפולים אחרים הניתנים בעקביות למשך תקופה ארוכה לשמירה על הימנעות מאלכוהול.